פסק-דין בתיק ע"ו 888-07-12

1.         ערעור על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית מיום 20.6.12 לפיה לא אופשר למערער לצאת לחופשות כלל.

2.         המערער יליד 1985, סובל ממחלת נפש (סכיזופרניה פרנואידית). נרשמו לגביו הרשעות בפלילים, ובאחד המקרים יוחסו לו עבירות סמים, ומשהוברר כי הוא חולה הופסקו ההליכים והוצא נגדו ביום 14.10.09 צו אשפוז (ר' תיק מס' 19209-12-08 של בית משפט השלום בטבריה). בשלב מאוחר יותר הומר הצו לצו לטיפול מרפאתי כפוי.

3.         הפעם, הואשם המערער בעבירות המפורטות בשני האישומים שבכתב האישום שהוגש נגדו לבית המשפט המחוזי בנצרת בתיק מס' 53164-11-11. מדובר באירועים חמורים מיום 19.11.11 ומיום 20.11.11 שבגינם יוחסו למערער עבירות של היזק בזדון, תקיפה בנסיבות מחמירות ואיומים - באישום הראשון, ועבירות של איומים, חבלה בכוונה מחמירה, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות והחזקת סכין שלא כדין - באישום השני.

            לאחר שהוברר כי המערער חולה, הופסק ההליך הפלילי נגדו וביום 20.12.11 הוצא נגדו צו אשפוז.

4.         המערער מסביר בערעורו שזה תקופה ארוכה הוא אינו יוצא לחופשות, ובמיוחד חשוב לו לצאת לחופשה לחתונת אחותו הצפויה להתקיים ביום 30.7.12.

5.         לכך מתנגדת ב"כ המשיבה הטוענת כי המערער מסוכן, בגלל מצב מחלתו, כך במיוחד כלפי אחותו שהותקפה (וככל הנראה היא זו העומדת להינשא), ומכל מקום, לטענתה, אין להתערב בהחלטת הוועדה.

6.         בהפניה אל הוועדה מפרטים הרופאים  את תולדות המחלה והתפתחותה, מאז היה המערער בן 20, אז חלה ירידה חמורה בתפקודו, החל לשוטט ברחובות וביער, והפסיק לדבר ולאכול. בשנת 2008 ניסה לקפוץ מרכב במהלך נסיעה; בין האשפוזים לא הקפיד להמשיך בטיפול, כך גם לגבי הטיפול הכפוי, עד שהחמיר מצבו ואירעו האירועים המפורטים בכתב האישום, ובגלל זאת הוא אושפז.

            במהלך האשפוז הנוכחי הייתה התנהגותו של המערער, כך כתבו הרופאים בהפנייתם, "אומנם פסיבית אך לא היה אלים ולא היה מעורב באירועים חריגים. (חל) שיפור במודעות לצורך בטיפול ... רוצה לעבוד דרך סל שיקום. הפעילות הפסיכוטית פחתה וכמעט נעלמה. הננו סבורים", כך סיכמו, "שמצבו מניח את הדעת, לכן הננו ממליצים על חופשות קצרות בליווי המשפחה." הרופאים ציינו עוד, כי לדעתם אין במערער מסוכנות עצמית; כך גם לאחרים, ובאשר ל"יעד אלימות אפשרי", כתבו: "לא קיים".

7.         הוועדה לא הלכה על פי המלצת הרופאים. בבדיקה בפניה היה המערער "מתוח במקצת, מאופק. רמת שיתוף פעולה פורמלי. האפקט קהה. חשיבה ללא הפרעות בולטות ודלה בתוכן ... שולל שמיעת קולות. לא היה מעורב באירועים חריגים במחלקה. שולל כוונות אובדניות. תובנה למצבו ולמודעות למחלתו ברמה נמוכה מאוד. אין שום חרטה לגבי אירוע תקיפה שקרה בבית כלפי אחותו וכלפי השוטרים", שנאלצו בשעתו להיזקק בירי אל רגליו כדי להשתלט אליו.

8.         הוועדה העריכה כי אין במערער מסוכנות עצמית, אך הוא מסוכן לאחרים ברמה בינונית; לא אישרה חופשות כלל, ונימקה: "... המטופל עדיין במצב פסיכוטי ללא תובנה, ללא שיפוט ובעיקר ללא חרטה על התקיפה האלימה הן של אחותו והן לניסיון תקיפת השוטרים בסכינים, אותה אפילו מצדיק. מעבר לאמור מדובר בתקופה של חצי שנה בלבד של אשפוז ... ואין להפוך את האשפוז לדלת מסתובבת באופן שאחרי תקופה כה קצרה יחזור המטופל לביתו כאילו לא ארע מהומה (צ"ל - מאומה). ... בבדיקה הוועדה מתרשמת כי ... מסוכנותו - אם יחזור הביתה - תמשיך להתקיים במלוא תוקפה גם אם מדובר בשהייה קצרה בבית."

9.         לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר המונח בפני אני מחליט לדחות את הערעור.

10.        ככלל, יש ליתן משקל נכבד להמלצות הרופאים המטפלים במערער במחלקה בה הוא מאושפז. כך גם לאי מעורבותו באירועים חריגים במהלך האשפוז. אולם, הוועדה אינה חייבת לפעול על פי המלצות אלה, שאינן אלא המלצות. בפניה פרושה התמונה כולה, הכוללת את עברו של המערער; התנהגויותיו והעבירות שעבר; האירועים שהביאו לאשפוז הנוכחי; ההתדרדרות החוזרת על עצמה לאחר כל אשפוז, טיב הטיפול הניתן לחולה, מהותו, וכו'.

            כך למשל בע"ו (מחוזי חיפה) פלוני נ' הוועדה הפסיכיאטרית ליד בית החולים מזרע, מיום 3.5.11, נפסק כי:

"להבדיל מן הרופאים המטפלים במערער, היקף אחריותה של הוועדה רב יותר והיא שוקלת את הדברים מנקודת מבט רחבה יותר מזו של הרופאים. בראשה עומד, לצורך זה, משפטן. עליה לאזן בין האינטרסים הנוגעים לעניין, לרבות הצורך להגן על הציבור מפני הסכנה שבחולה המאושפז בכפייה מכוחו של הצו. תקופת האשפוז שחלפה מאז ביצוע העבירות, גם לה יש משקל. בהיררכיה הרפואית והמשפטית נמצאת הוועדה בדרג גבוה יותר מזה של הרופאים שהערכתם והמלצתם היא נתון חשוב, אך לאו דווקא נתון מכריע."

מה עוד, שבמקרה הנוכחי הערכת הרופאים כי אין בנמצא יעד אפשרי למסוכנות שבמערער נראית מסופקת וככזו שאינה תואמת את ניסיון העבר.

            את כל הנתונים האלה בחנה הוועדה, ובהסתמך על כך העריכה את המסוכנות שבמערער כיום, כלפי אחרים, כמצויה ברמה בינונית. על רקע האירועים החמורים שעמדו ביסוד צו האשפוז הנוכחי, ולאור התקופה הקצרה שחלפה מאז שאירעו, וכן משום שהמערער שרוי עדיין במצב פסיכוטי ללא תובנה, כל אלה מצדיקים את העמדה של הוועדה, השונה מהמלצת הרופאים.

11.        החלטת הוועדה סבירה; מיוסדת על הנתונים שעמדו בפניה; מתחייבת מן המסוכנות שבמערער כלפי אחרים (ובהם בני משפחתו), ובמצב דברים זה, מוצדקת, אף מתחייבת המסקנה, כי לעת הזאת אין להעניק למערער חופשות.

12.        הערעור נדחה.

ניתן היום,  י"ח תמוז תשע"ב, 08 יולי 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: